יום שני, 29 ביולי 2013

זוֹכֶרֶת?

            זוֹכֶרֶת?,
בֵּינוֹת הַשְּבִילִים,
הַנּוֹשְאִים אֶל בֵּיתֵךְ,
הִמְתַּקְנוּ סוֹדוֹת,
עַד רֶגַע לֶכְתֵּךְ
חָמַד אֶת מַגָּע
מִלּוֹתַיִיךְ הַחַם,
גָּמַע מִשְּפָתַיִיךְ
אֶתְמוֹל מְנוּחָם.

זוֹכֶרֶת?,
כּוֹכָב שֶאֶת שְנֵינוּ
בָּחַר לְלַווֹת,
הֵאִיר אֶת פָּנֵינוּ,
קָשַר לְבָבוֹת,
חִיֵּיךְ בְּעֶדְנָה
וְהֵפִיחַ תִּקְווֹת,
עֵת קוֹל מֶעֵינַיִיךְ
קָרָא, וָאָבוֹא !

עַכְשָיו אוֹתָה הַדֶּרֶךְ
נִפְרֶשֶת לְרַגְלַיי,
וְשוּב אוֹתָה אַדֶרֶת
שֶל לַיְלָה מֶעָלַיי,
רַק הַדְּמָמָה אַחֶרֶת,
כְּמוֹ מִשְתּוֹמֶמֶת חֶרֶש,
הֲאִם עוֹדֵךְ זוֹכֶרֶת
אֶת חֶסֶד נְעוּרַיי...

זוֹכֶרֶת?,
אֵיךְ סַרְתִי אֵלַיִיךְ
עֵרוֹם וְנִפְחָד,
בְּסֵתֶר הַלַּיִל
הָיִינוּ אֶחָד,
צִיַּירְנוּ בְרֶטֶט
אֶת נוֹף הַמָּחָר,
הַאִם מִכְחוֹלֵךְ שֶצָּבַע
גַּם מָחַק...???

עַכְשָיו אוֹתָה הַדֶּרֶךְ
נִפְרֶשֶת לְרַגְלַיי,
וְשוּב אוֹתָה אַדֶרֶת
שֶל לַיְלָה מֶעָלַיי,
רַק הַדְּמָמָה אַחֶרֶת,
כְּמוֹ מִשְתּוֹמֶמֶת חֶרֶש,
הֲאִם עוֹדֵךְ זוֹכֶרֶת
אֶת חֶסֶד נְעוּרַיי...

( כל הזכויות שמורות למחבר )





מֵעֵבֶר לַמִּלִּים

לחן: מירון מינסטר

מֵעֵבֶר לַמִּלִּים יֵשׁ תְּחוּשׁוֹת.
וְיֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁמַּקְשׁוֹת. וּמַתִּישׁוֹת.
אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת שָׁעוֹת וְלִשְׁתּוֹק, כְּשֶׁרַק הַיָּדַיִם מְגַשְּׁשׁוֹת.
מֵעֵבֶר לַמִּלִּים יֵשׁ צְלִילִים שֶׁל שַׁלְוָה
וְיֵשׁ רֶגַע נִצְחִי שֶׁל מָחוֹל אַהֲבָה,
יֵשׁ פְּרִידוֹת, יֵשׁ נִיתּוּק, יֵשׁ כְּאֵב,
יֵשׁ סוֹדוֹת הַשְּׁמוּרִים בְּחַדְרֵי הַלֵּב.
יֵשׁ מַבָּט קָפוּא, יֵשׁ הֶבְזֵק שֶׁל עַיִן,
יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל תִּקְוָה, שֶׁכָּבוּי עֲדַיִין,
יֵשׁ זִיקָּה, יֵשׁ אַחְדוּת, יֵשׁ תְּשׁוּקָה,
אַךְ בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה, שֶׁמֵעֵבֶר לַמִּלִּים,
יֵשׁ לִפְעָמִים גַּם זְעָקָה.

           ( כל הזכויות שמורות למחבר )

יום ראשון, 21 ביולי 2013

סִימָנִים שֶל קֵץ

לחן: משה דץ

חִפַּשְֹתִּי בְּעֵינֶיהָ מַעֲנָה לַשְּׁאֵלוֹת -
סִימָן קָטָן
שֶׁל כֵּן אוֹ לֹא.
דָּמַעְתִּי בְּיָדֶיהָ
וְחַשְׁתִּי אֶת שְֹרִידֵי הָ-
עֶרְגָּה שֶׁעוֹד נוֹתְרָה בָּהּ,
חוֹמֶקֶת קַלִּילוֹת.

רָצִיתִי בְּאָשְׁרָהּ,
דָּאַבְתִּי בְּקָשְׁרָה
חוּטִים סְמוּיִים שֶׁל אַהֲבָה
לִקְצֵה חֲלוֹם יָשָׁן,
נָצַרְתִּי בִּי קִמְעָה
עֶלְבּוֹן לְצַד קִנְאָה
וְלֹא הֵבַנְתִּי מָה נִטְוָה
בְּמִסְתְּרֵי נַפְשָׁהּ.

נִסִּיתִי לְאַתֵּר בֵּין מִלּוֹתֶיהָ הַתְּפֵלוֹת 
סִימָן קָטָן
שֶׁל קֵץ אוֹ לֹא.
תַּעְתּוּעֵי חוּשֶׁיהָ
קָרְאוּ לְמִפְגְּשֵׁי הַ-
מַבָּטִים בֵּינֵינוּ
לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת.

רָצִיתִי בְּאָשְׁרָהּ,
דָּאַבְתִּי בְּקָשְׁרָה
חוּטִים סְמוּיִים שֶׁל אַהֲבָה
לִקְצֵה חֲלוֹם יָשָׁן,
נָצַרְתִּי בִּי קִמְעָה
עֶלְבּוֹן לְצַד קִנְאָה
וְלֹא הֵבַנְתִּי מָה נִטְוָה
בְּמִסְתְּרֵי נַפְשָׁהּ.

  ( כל הזכויות שמורות למחבר )

לִמְרַאֲשוֹת שִירֵךְ

לחן: אילן גלבוע

הַלַּיְלָה קַר
וּמִשְתּוֹקֵק
לְשֶמֶש בְּרֵאשִית,
וּצְלִיל מוּכָּר
וּמְרַתֵּק
נוֹגֵן בָּךְ חֲרִישִית,
אַךְ מְנוּכָּר
הוּא וְנִרְתָּע
יָדוֹ מִלְהוֹשִיט.

    אֲנִי רוֹצֶה לִזְרוֹם אֵלַיִיךְ,
    לִרְקוֹד לְקֶצֶב כִּנוֹרֵךְ,
    לְהִתְלַוּוֹת אֶל חֲלִילַיִיךְ,
    לָנוּם לִמְרַאֲשוֹת שִירֵךְ,
    אֲבָל מֵיתָר אֶחָד קָרוּעַ,
    מֵיתָר שֵנִי רוֹטֵט פָּרוּעַ,
    שְלִישִי מֵאַהֲבָה עָיֵיף,
    וּרְבִיעִי, בִּצְלִיל טִבְעִי, צוֹרֵם וּמְזַיֵּיף.

           רַק הַשְּנַיִים שֶנּוֹתְרוּ
           רוֹקְמִים בְּלִי אוֹמֶר אֶת בְּרִיתָם,
           שְנֵיהֶם לָאַהֲבָה נוֹצְרוּ,
           וְאֵין מֵפֵר אֶת שַלְוָתָם.
           וְהֵם לַנֶּצַח נִקְשְרוּ
           וּלְעוֹלָם יְשוֹרְרוּ,
           דּוּאֶט אֲשֶר בֵּינֵינוּ
           אֵין אוֹת לְמִלּוֹתָיו.

  ( כל הזכויות שמורות למחבר )





מֵעֵבֶר לַגָּדֵר

לחן: חנן יובל

                                                                       שיר זה מוקדש לדרור, אחי הצעיר, בוגר הכפר הירוק,        
                                      אשר עבד מדי יום-ביומו מספר רב של שעות ברפת של
                                                       הכפר. הרפת נמצאת כמה עשרות מטרים מחלקה 16 
                                                       של בית-העלמין הצבאי בקרית-שאול, שבה טמון אבא.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, אָחִי,
יוֹצֵא בַּלָאט אֶל עֲמָלְךָ
בֵּין הַשְּבִילִים הַמּוֹלִיכִים
אֶל אַבָּא'לֶה שֶלִי - שֶלְךָ

אַתָּה פּוֹסֵעַ לְבַדְךָ
בְּצֵל הַלַּיְלָה הַקּוֹדֵר,
יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּיָדְךָ,
אַךְ הוּא מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.

הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּךָ שֶעוֹת,
קוֹרֵא לְךָ בְּקוֹל אוֹהֵב,
וּשְתֵי עֵינָיו וַדַּאי דּוֹמְעוֹת
מֵהִתְרַגְּשוּת - לֹא מִכְּאֵב...

בְּרֹךְ לוֹטֵף אֶת תַּלְתַּלֶיךָ,
כֵּהֶה צִבְעָם, כִּשְחוֹר יוֹמוֹ,
אַךְ הַנֵּרוֹת שֶבֵּעֵינֶיךָ
עוֹד מְאִירִים אֶת עוֹלָמוֹ.

וּבַעֲרוֹב הַיּוֹם, אָחִי,
תִּשָּא רַגְלֶיךָ לְעֶבְרוֹ,
פְּרָחִים רַכִּים וּנְבוֹכִים
תָּנִיחַ חֶרֶש עַל קִבְרוֹ

מַבָּט תָּמוּהַ וְעָצוּב
תִּנְעַץ בְּלֵב הַמַּעְדֵּר,
מִשָּם אֶל עֲמָלְךָ תָּשוּב,
אַךְ הוּא יִשְכּוֹן לָנֶצַח
                                       מֵעֵבֶר לַגָּדֵר...

                         ( כל הזכויות שמורות למחבר )

יום שבת, 20 ביולי 2013

בּהֶבֶל חֵרוּתֵךְ

לחן: נחום (נחצ'ה) היימן
ביצוע: דוד ד'אור
       
            לְכִי אִשָּה,
            אֶל מִדְבָּרוֹ הַקַּר,
            אֶל טֵעֲמָהּ הַמַּר
            שֶל לַעֲנַת נוֹפָיו
            לְכִי עַכְשָיו,
            עוֹלָם שֶלָּךְ נִמְכַּר,
            וּמְבַקְּשֵי נַפְשֵךְ
            רַבִּים לַעֲיֵיפָה.

בְּסֶתֶר אָהֳלוֹ,
הַצַּר לַחֲטָאַיִיךְ,
הַסִּירִי מֵעָלַיִיךְ
אֶת בֶּגֶד חֶרְפָּתֵךְ
וּבִבְאֵרוֹת לֵילוֹ,
הַיְּבֵשוֹת מִמַּיִם,
הַמְתִּיקִי יֵש מֵאַיִן,
כִּי בָּז לָךְ אֱלוֹהַיִיךְ
בְּהֶבֶל חֵרוּתֵךְ.

לְכִי אִשָּה,
אֱלֵי שִכְרוֹן חוּשָיו,
אֶל חֲלִילוֹ הַשָּר
הַלֵּל לְאֶבְרוֹתַיִיךְ
אֶל שְלַל נָשָיו,
אֶל אֵרֶס נְחָשָיו,
הָרוֹחֲשִים לִטְעוֹם
מֵעֵדֶן פֵּירוֹתַיִיךְ

בְּסֶתֶר אָהֳלוֹ,
הַצַּר לַחֲטָאַיִיךְ,
הַסִּירִי מֵעָלַיִיךְ
אֶת בֶּגֶד חֶרְפָּתֵךְ
וּבִבְאֵרוֹת לֵילוֹ,
הַיְּבֵשוֹת מִמַּיִם,
הַמְתִּיקִי יֵש מֵאַיִן,
כִּי בָּז לָךְ אֱלוֹהַיִיךְ
בְּהֶבֶל חֵרוּתֵךְ.


 

מַעֲגָלִים קְרוּעִים

לחן: נחום (נחצ'ה) היימן
ביצוע: דוד ד'אור 

            וְשוּב אֵינֵךְ כִּתְמוֹל שִלְשוֹם,
אַתְּ עֲיֵיפָה מִלֶּכֶת,
עֵינַיִיךְ חֶסֶד מְבַקְּשוֹת
וְתוּגָתֵךְ מוֹלֶכֶת

דּוֹעֵךְ הָרֹךְ בַּנְּשִיקָה,
וּמַר פִּתְאוֹם הַיַּיִן,
צוֹרֵם צְלִילָהּ שֶל הַשְּתִיקָה,
אֲבָל אֵי-שָם עֲדַיִין...

יֵשְנוֹ שַבְרִיר שֶל אוֹר
בִּקְצֵה הָאֲפֵלָה,
הַקַּיִץ שוּב נֵעוֹר
בְּשֶמֶש עֲגוּלָּה,
וְקוּל הֶמְיַת הַתּוֹר
מַבִּיעַ מִשְאָלָה,
שֶאִם נוֹתְרוּ לִשְנֵינוּ
עוֹד כַּמָּה רְגָעִים,
נֵדַע לִסְגּוֹר בֵּינֵינוּ
מַעֲגָלִים קְרוּעִים.

אֲנִי אוֹחֵז בָּךְ, אַךְ צִלִּי
אוֹפֵף אֶת מַבָּטַיִיךְ,
וּפִיךְ יִרְעַד עֵת תַּעֲלִי
חִיּוּךְ עַל שִפְתוֹתַיִיךְ

יָדִי רוֹדֶפֶת בִּתְחִינָה
אַחַר לֵאוּת חוּשַיִיךְ,
נֶאֱמָנָה לַחֲלוֹמָהּ,
כִּי בְּחֶשְכַּת הַלַּיִל

יֵשְנוֹ שַבְרִיר שֶל אוֹר
בִּקְצֵה הָאֲפֵלָה,
הַקַּיִץ שוּב נֵעוֹר
בְּשֶמֶש עֲגוּלָּה,
וְקוּל הֶמְיַת הַתּוֹר
מַבִּיעַ מִשְאָלָה,
שֶאִם נוֹתְרוּ לִשְנֵינוּ
עוֹד כַּמָּה רְגָעִים,
נֵדַע לִסְגּוֹר בֵּינֵינוּ
מַעֲגָלִים קְרוּעִים.

( כל הזכויות שמורות למחבר )

וִידּוּי ( בעקבות הסרט "קמילה" )

            קָמִילָה גָּמְרָה אוֹמֶר
לִפְרוֹק אֶת תְּשוּקָתָהּ,
עַל צַוָּארוֹ שֶל כּוֹמֶר
צָלְבָה אֶת נִשְמָתָהּ

בִּשְדוֹת קוֹצִים וָעֶרֶג
הִיא שָרָה אַהֲבָה,
וְאֶל חֶדְוַת הַהֶרֶג
נַשְאָה אֶת אֲהוּבָה.

רָזֵי כֹּל חֶטְאוֹתֶיהָ
שִבְּרוּ אֶת לֵב הָ"אָב",
לְעֶרֶש אֶבְרוֹתֶיהָ
מָכַר אֶת אֱלוֹהַיו,

שָעָה שֶהוּא מָסוּר,
נִכְנַע לְחוֹם עֵינֶיהָ,
פְּרִי אַהֲבָה אָסוּר
קָטַף מִבּוּסְתָּנֶיהּ.

וַאֲנִי,
לְתוּמִי,
גִּידִים טוֹוֶה לַחֲלוֹמִי,
וּכְלָל אֵינִי חוֹשֵש
כְּמוֹתָם לְהִתְגּוֹשֵש
עִם אֱלוֹהַיי וְעִם עַצְמִי.
וַחֲלוֹמֵךְ,
לְאַט נִשְכָּח,
עִם הַשָּנִים מִמֵּךְ נִלְקָח,
הֵן גַּם קָמִילָה חָשָה כָּךְ,
אַךְ הִיא לֹא חָשָה חֲרָטָה,
גַּם עֵת הוּבְאָה אֶל קְבוּרָתָהּ.
 
קָמִילָה גָּמְרָה אוֹמֶר
לִפְרוֹק אֶת תְּשוּקָתָהּ,
עַל צַוָּארוֹ שֶל כּוֹמֶר
צָלְבָה אֶת נִשְמָתָהּ

בִּשְדוֹת קוֹצִים וָעֶרֶג
זִמְּרוּ הֵם אַהֲבָה,
וּבְחֶדְוַת הַהֶרֶג
מָצְאוּ לָעַד שַלְוָה !

                                 ( כל הזכויות שמורות למחבר )

יום שישי, 19 ביולי 2013

אִיש הַמִּדְרָכוֹת

            יָם כָּחוֹל שוּב צוֹפֵה בַּלָּאט
בְּעֵינַיִים לַחוֹת,
אֵיךְ בְּלִי דַּעַת וּבְלִי מִקְלָט
אִיש הַמִּדְרָכוֹת

נָד בְּחֶסֶד קַרְנוֹת רְחוֹב
וְזִמְרַת צִפּוֹרִים,
נָם בְּסֶתֶר סַפְסָל רָטוֹב
אוֹ אִילָן עֲרִירִי.

בְּחֵיקוֹ יְשֵנִים
עִתּוֹנִים יְשָנִים.

כָּךְ יוֹמָם וָלַיִל,
אִיש הַמִּדְרָכוֹת
חַי בְּצֵל תִּקְרַת שָמַיִם
וּבְלֵב רָווּי בְּיַיִן
כָּךְ יוֹמָם וָלַיִל,
עָזוּב לַאֲנָחוֹת,
יַד קָרָה פּוֹשֵט לְבַיִת,
עַד אֲשֶר יִתַּש כּוֹחוֹ.

אַט לְאַט בְּשָעוֹן שֶל חוֹל
הוּא מוֹנֵה אֶת עִתּוֹ
וְרוֹאֵה בְּעֵינֵי רוּחוֹ
אֶת תּוּגַת שִגְרַתוֹ,

בְּלִי מֵשִים אֶל נְתִיב חֲיָיו,
הַהוֹלֵך וְקָצֵר,
עַל מַרְבָד שֶל תִּקְוָה בְּלוּיָה
אֶת עֵינָיו הוּא עוֹצֵם.

בְּחֵיקוֹ יְשֵנִים
עִתּוֹנִים יְשָנִים.

כָּךְ יוֹמָם וָלַיִל,
אִיש הַמִּדְרָכוֹת
חַי בְּצֵל תִּקְרַת שָמַיִם
וּבְלֵב רָווּי בְּיַיִן
כָּךְ יוֹמָם וָלַיִל,
עָזוּב לַאֲנָחוֹת,
יַד קָרָה פּוֹשֵט לְבַיִת,
עַד אֲשֶר יִתַּש כּוֹחוֹ.

( כל הזכויות שמורות למחבר )








קַל יוֹתֵר בִּשְנַיִים

לחן: יעקב הולנדר 

            בּוֹאִי וְנִבְרַח מִן הַחַיִים הָאֵלֶּה
אֶל אֲגַמֵּי הַפֶּלֶא,
אֶל מרְבַדֵּי הַתְּכֵלֵת,
שֶלֹּא יוֹדְעִים גְּבוּלוֹת,

עַל גַּב עָנָן תּוֹעֶה נַתְוֶה לִשְנֵינוּ דֶּרֶך,
הַרְחֵק מִשְּדוֹת הַפֶּרֶא
וּמִקּוֹלוֹת הַטֶּרֶף,
הַנֶּאֱנָק עַד כְּלוֹת,

אֶל צִפּוֹרִים קְסוּמוֹת, אֲשֶר עִם רֶדֶת עֶרֶב,
שָם מְזַמְּרוֹת שִיר עֶרֶש,
לַאֲגָדוֹת בְּטֶרֶם
הֵן עַל עֶרְשָן עוֹלוֹת.

בּוֹאִי וּבֵינְתַיִים
נְקָרֵב שְפָתַיִים
וּבָעֲצַלְתַּיִים
נִגְוַע עִם הַחַמָּה.
בּוֹאִי וּבְיַחַד
נַעֲצוֹם עֵינַיִים,
קַל יוֹתֵר בִּשְנַיִים
לָדַעַת נֶחָמָה.

( כל הזכויות שמורות למחבר )








 

עַד שֹךְ הַסְּעָרָה

            אוֹתָךְ,
לַמְרוֹת הַגֶּשֶם הַנִּיתָּךְ
עַל גַּג בֵּיתִי, וְהֹשִּיטָה,
שֶלֹּא צָלְחָה לָה פְּרִיחָתָהּ,
אוֹתָךְ.
אוֹתָךְ,
הַשַּחַר אֶת יוֹמוֹ כִּלָּה,
אַךְ בֵּעֵינַיִיךְ עוֹד נִגְלָה
קִסְמוֹ הָרַב שֶל אוֹר נִפְלָא,
אוֹתָךְ.

כַּמָּה טוֹב
לִהְיוֹת קָרוֹב
אֶל קַו הַחוֹף
שֶלָּךְ,
כְּאֵגֶל טַל
לִהְיוֹת מוּטָל
עַל גְּדוֹת חֵיקֶךְ
הָרַךְ,
לִדְאוֹת אִיתָּךְ,
לִגְאוֹת אִיתָּךְ
עַד שֹךְ הַסְּעָרָה.

אוֹתָךְ,
הַשֶּמֶש מִמָּרוֹם נָסַק,
בְּתוֹם לַשּוּנִיּוֹת נָשַק,
אַךְ מֶלַח בִּשְפָתָיו דָּבַק,
אוֹתָךְ.
אוֹתָךְ,
גַּם אִם הָאוֹפֶק עוֹד יִרְחַק,
וְאֱלוֹהִים יַכֶּה בְּלִי חַת,
נִזְרוֹם לָעַד כְּגוּף אֶחָד,
אוֹתָךְ.

כַּמָּה טוֹב
לִהְיוֹת קָרוֹב
אֶל קַו הַחוֹף
שֶלָּךְ,
כְּאֵגֶל טַל
לִהְיוֹת מוּטָל
עַל גְּדוֹת חֵיקֶךְ
הָרַךְ,
לִדְאוֹת אִיתָּךְ,
לִגְאוֹת אִיתָּךְ
עַד שֹךְ הַסְּעָרָה.
                        אוֹתָךְ …